הסיפור מאחורי הקולקציה

הנה, פנה היום.
זוכרת, שרנו מול היכל, אם אשכחך ירושלים.
כמה שזוכרת.
ורצנו בחולות ורצינו כל כך,
והתפללנו שלא נשכחך, קטיף, צפון השומרון, לעולם.
ושרנו והתפללנו ושרנו, לא הפסקנו לשיר.
אחרי 15 שנים שלמות, ועוד 2000 שנות ציפיה,
שלושת השבועות שסימלו חורבן, ההיפך הגדול משלם, הופכים לאט לאט עם השנים לכאב שנושא בשורת ריפוי, לבניין של עוד יישובים, לאמון גדול באדם ובאדמה שלנו.

באלבום הזה יש ישן וחדש ומתחדש, ישובים שקמו והיו לדבר החזק מכל: חיים.
אז הנה, עוד נשוב!
ונבנה, וניצור, ונלד, ונתקשט, ונשתבח.
ומגוש נהפוך לארץ שלימה שהיא בית והיא מקום והצמידים האלה כשיצטלצלו תליליהם עלינו,
יזכירו צלילים של בניין
בעיצומו של צום
תעירו חיים
לתחיה